סיפורם של שיאי נערות שלא נשברו (ואולי גם לא יישברו...)

ב-14/15.6.1968 קבעה אסתר שחמורוב (ילידת 1952, לימים אסתר רוט, חניכתו של המאמן עמיצור שפירא ז"ל) הישג של 4078 נקודות (לפי טבלת 1954) בקרב-5. הישגיה היו: 80 מ' משוכות – 11.3 ש' (995 נקודות) כדור ברזל – 8.99 מ' (636) קפיצה לגובה – 1.35 (660), קפיצה לרוחק – 5.54 מ' (882) ריצת 200 מ' – 25.3 ש' (905) היה זה שיא חדש לבוגרות. השיא הקודם היה שייך לאנדרה אביגל מ-1966, 4065 נק' (3590 נק' בטבלת 1971 -  12.0, 8.60, 1.55; 5.48, 26.4). אביגל (חניכתו של המאמן שורה רפפורט ז"ל) הייתה השנייה שהחזיקה בשיא ישראל בקרב-5 (מקצוע שהוכנס לתוכנית האולימפית רק ב-1964 אם כי שיאי עולם הוכרו כבר החל מ-1951). קדמה לה רק חנה סמוך שקבעה ב-1965 הישג של 3665 נק' לפי טבלת 1954 (3203 נק' לפי טבלת 1971 – 13.1, 8.43, 1.45, 5.16, 27.1).  אגב, התחרות אז נערכה ביומיים (כפי שהיה אפילו במשחקים האולימפיים מינכן 1972. במונטריאול 1976 ומוסקבה 1980 הנשים השלימו קרב-5 ביום אחד). ב-1969 קבעה שחמורוב שיא חדש  לבוגרות – 4256 נק' (3756 נק' בטבלת 1971 – 11.1, 9.63,  1.42; 5.63, 25.4).  בריצת  80 מ' משוכות קבעה שחמורוב בשנת 1968 הישג של 10.8 ש' (שיא שלישי שלה במקצוע אחרי שקבעה  11.5 ו-11.1 ש'). שיא ארץ ישראל הראשון במקצוע היה של זלדה שוליאק בשנת 1935 – 14.6 ש'. רות הרשלר (איילון), אימו של האתלט שחר איילון שהיה בשנות השבעים מטובי הרצים בארץ למרחק 800 מ' (ויותר מאוחר ניצב במשטרה, נציב כבאות אש והצלה ומנכ"ל הרכבת) הביאה את השיא ב- 1950 ל- 13.8 ש' , ולאה הורביץ-זמרי ז"ל, נציגת ישראל במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952, קבעה ב-1952  זמן של 12.4 ש'   בתל-אביב, תוצאה עליה חזרה במשחקי הלסינקי (כעבור שנים התפרסם כי המדידה האוטומטית מצאה זמן של 12.74 ש').  אנדרה אביגל (לימים, קוצר) שיפרה שיא זה 4 פעמים בשנים 1963 – 1966 והביאה אותו עד  11.7 ש'. החל מעונת 1970 החליפה ריצת  100 מ' משוכות את ה-80  מ' משוכות. נערות המשיכו לרוץ 80 משוכות בשנות ה-70 וה-80 אבל אף אחת לא התקרבה להישגה של שחמורוב שכיום מוכר רק כשיא "ידני"  לקדטיות ומופיע גם בטבלת  "ההישגים הטובים ביותר לנשים ונערות במקצועות בהם לא מוכר שיא". השיא העולמי האחרון לבוגרות ב-80 מ' משוכות היה 10.2 ש' (במדידה ידנית) והושג על ידי ורק קורסקובה מברה"מ ב-1968. תוצאה של 10.8 (10.83 אוטומטי) הספיקה לעלייה לגמר במשחקים האולימפיים מקסיקו סיטי 1968. שחמורוב בת ה-16 לא נשלחה למשחקי מקסיקו סיטי 1968 בשל פציעה. המעבר מ- 80 ל- 100 מ' משוכות היה כרוך לא רק בהוספת 20 מ' ושתי משוכות לריצה אלא גם בהגבהת המשוכות מ-76 ס"מ ל-84 ס"מ והרחקת המרחק בין המשוכות מ-8.0 מ' ל-8.5 מ'. כמובן שגם בקרב-5 התחילו הנשים להתחרות ב-100 מ' משוכות. במשחקי אסיה בבנגקוק 1970 ניצחה שחמורוב (בין היתר) בקרב-5 עם 4530 נק'  (3946 בטבלת 1971 - 14.1 ש', 10.54, 1.50/ 5.83, 24.7).  ב-1972 נכנסה לתוקף טבלת ניקוד החדשה לנשים, "טבלת 1971". באותה שנה הוחלט בישראל גם להכיר לראשונה בשיאים לנערות 16 (עד אז היו שיאים רק לנערות 18). הישגה של שחמורוב בקרב-5 מ-1968 הוכר בדיעבד כשיא לנערות 16 ונרשם, בהתאם לטבלה החדשה, כ-3592 נק' (80 מ' מש' – 899 נק', ברזל -519 נק',  רוחק – 803 נק', גובה – 551 נק', 200 מ' – 820 נק').  ניקוד ל-80 מש' נשמר בטבלת 1971 והוא הופיע בחלק האחרון של חוברת הניקוד לצד מקצועות אחרים שלא נכללו בקרב-5: 100 מ', 400 מ', 800 מ', 1500 מ', 200 מ' משוכות, דיסקוס וכידון. בשאר מקצועות האתלטיקה הנשים עדיין לא התחרו אז. ב-1975 יצאה מהדורה חדשה של טבלת 1971 שהייתה זהה לזו של 1971 אך הושמטו ממנה טבלאות הניקוד של 80 מ' משוכות ו-200 מ' משוכות ובמקומם הוכנסו טבלאות ניקוד למקצועות שעתידים היו להיות רשמיים החל משנה זו – הריצות ל- 3000 מ' ו-400 מ' משוכות.

שחמורוב התחרתה בפעם האחרונה בקרב-5 בעונת 1971 ועשתה זאת פעמיים: ב-2-3 ביולי היא קבעה בוינגייט את ההישגים הבאים: (13.3 ש', 11.54 מ', 1.53 מ';  5.96, 24.1) מה שהקנה לה 4837 נקודות לפי טבלת 1954 וכאשר נכנסה לתוקף טבלת 1971 "תורגם" ההישג ל-4233 נקודות (100 מ' משוכות 959 נק', ברזל – 690 נק', גובה- 759 נק', רוחק – 897 נק', 200 מ' – 928 נק'). ב-11/12.9.1971 במינכן הישגיה היו, עם מדידת זמן אוטומטית,: 13.5  ש' (931 נק' בטבלת 1971), 10.49 מ' (622 נק'), 1.61 מ' (844 נק'); 5.63 מ' (824 נק'), 23.9 ש' (947) וסה"כ 4168 נק' לפי טבלת 1971 (4762 נק' לפי טבלת 1954). טבלת 1971 לא הכירה בהבדלים שבין שיפוט ידני ושיפוט חשמלי (אוטומטי).  לדוגמה: תוצאה של 13.5 ש' במדידה ידנית קיבלה אותו ניקוד כמו 13.50 ש' במדידה אוטומטית. לא  ברור אם ידועים הזמנים ה"אוטומטיים" המדויקים של שחמורוב ב-100 מ' משוכות וב-200 מ' מאותה תחרות.  בהערכה זהירה, ניתן לומר שהישגה של שחמורוב במינכן בקרב-5 הוא פחות או יותר שווה בערכו להישג שלה בקרב-5 בוינגייט אותה שנה, בשל ההבדל בין שתי שיטות המדידה.

האתלטיות הבולטות בארץ בקרב-5 אחרי 1971 היו זיווה רבינוביץ'  (חניכתו של המאמן סטפן קובלסקי)שקבעה ב-1974 הישג של 3725 נק' (14.9, 9.83, 1.50, 5.82, 26.0) ורות זלוצ'נקו  (כיום גינוסר) שזכתה במדליית הכסף באליפות אסיה 1975 בסיאול עם הישג של 3687 נק' (15.70, 10.40, 1.71, 5.48, 27.30) ובשנת 1976 קבעה הישג של 3766 נק'  בוינגייט (15.0, 10.77, 1.68; 5.59, 27.5)

בשנים 1977 – 1980 התחרו הנשים בקרב-5 בו החליפה ריצת 800 מ' את ריצת 200 מ' כמקצוע המסיים. השיא הישראלי מאותה תקופה נקבע בוינגייט ב-1978 על-ידי זלוצ'נקו – 3730 נק' (15.2, 10.83, 1.77/ 5.39, 2:38.2). אלופות ישראל נוספות היו  אורלי הופמן ( לימים אושיית הריאליטי אורלי הופמן-בר) עם 3472 נק' ב-1978 וגילית שנל (כיום ד"ר גילית שטיינר)  - 3080 נק' ב-1980. ז'לוצ'נקו והופמן התאמנו בהדרכתו של המאמן דוד קושניר.

החל משנת 1981 החליף מקצוע קרב-7 את הקרב-5 לנשים. אליפות ישראל הראשונה נערכה בשנת 1982 ובה ניצחה  מיכל (מיקי) בביל עם  3905 נק' והקדימה את לי פינקלשטיין שצברה רק 5 נקודות פחות ממנה.  באותה עונה, נערכה אליפות רבת משתתפות לנערות 16 בקרב-5. שלוש המובילות בתחרות היו   לי  פינקלשטיין מהפועל קריית ביאליק (חניכתו של המאמן קלמן צין)  וענת כהן מהפועל כפר סבא, חניכתו של פטר דוידוביץ' (ילידות 1966) ודליה נבות מהפועל העמקים (ילידת 1967, כיום  ד"ר דליה נבות-מינצר, רופאת משפחה ורופאת האקדמיה למצוינות במכון וינגייט)). המקצוע הפותח היה ריצת 80 מ' משוכות:  1) נבות 12.1 ש' (786 נק' לפי טבלת 1971), 2) פינקלשטיין 12.3 ש' (760), 3) כהן  12.6 ש' (720). בכדור ברזל קבעה  נבות 7.57 מ' (413 נק') לפני פינקלשטיין  7.55 מ' (411) וכהן 6.42 מ' (319). במקצוע השלישי, הקפיצה לגובה, שולבו גם בוגרות, שכן הוחלט שהוא ישמש גם כתחרות מבחן לקראת מפגש עם צפון אירלנד שנערך זמן קצר אחר כך בארץ. נקבע כי שתי הראשונות בתחרות יהיו נציגות ישראל לתחרות הבין לאומית. התחרות הייתה ארוכה, מאחר שכתחרות קרב-רב, היא הייתה חייבת להתחיל בגובה נמוך כדי לאפשר לכל המשתתפות לקבוע הישג.  פינקלשטיין חלפה מעל 1.40 מ' וצברה 612 נק'.  כהן עברה 1.60 מ' שהוסיפה למאזנה עוד 834 נק'. נבות, שהגיעה לתחרות עם שיא אישי רשמי של 1.55 מ' (והישג של 1.58 באליפות בתי הספר) הדהימה כאשר ניצחה גם את הבוגרות וקבעה 1.68 מ' (915 נק'). עקב התארכות התחרות בקפיצה לגובה, הוחלט שתחרות הקפיצה לרוחק, המקצוע הרביעי בקרב, תחל לפני סיום הקפיצה לגובה. הדבר מותר בהחלט על פי החוקה, אך אם עושים זאת חייבים לחלק את המשתתפות לשתי קבוצות. כאשר הגיעה נבות לבור הקפיצה לרוחק היו שאר הבנות כבר בסיבוב הקפיצות השלישי והאחרון. להפתעתה, נאמר לה שמאחר שאחרה להגיע, היא תוכל לקבל רק ניסיון אחד בקפיצה לרוחק. ניגשתי מיד למנהל התחרות, אברהם גרין ז"ל, אך הוא סרב לשנות את החלטת השופט. פניתי מיד ליו"ר איגוד האתלטיקה דאז, אורי גולדבורט, ולסטטיסטיקאי האתלטיקה דוד אייגר והם תבעו בתוקף מגרין  ומהשופט ברוחק שלדליה יינתן לבצע את כל 3 הקפיצות ואין זו אשמתה ש"אחרה" להגיע לקפיצה לרוחק. בין הנימוקים שנשמעו בוויכוח הארוך הועלו הטענות שעל נבות היה להודיע שהיא מאחרת להגיע לקפיצה לרוחק (לא היה ואין זכר לכך בחוקה) וכי אחרי שהיא יושבת  כבר דקות ארוכות בערב הקריר, כבר ממילא אין לה סיכוי לקבוע הישג טוב יותר מאשר קבעה בניסיון הראשון !!!....  בסופו של דבר, גבר צו ההיגיון, ונבות אף שיפרה את הישגה בניסיון השני וקבעה  5.17 מ' (717) נק', לעומת 5.44 מ' של כהן. אחרי 4 מקצועות היו לנבות 2831 נק' ולכהן 2653 נק'. נבות סיימה עם 200 מ' ב- 26.5 ובסה"כ צברה בקרב 3554 נק',רק 38 נקודות פחות משיאה של שחמורוב לנערות 16.

נבות , שגדלה במושב השיתופי מולדת ולמדה בבית הספר "עמק חרוד", השתתפה בתחרויות אזוריות בעמק כבר בגיל 10. מי שטיפח אותה בשנים הראשונות שלה באתלטיקה היה   חבר  אותו מושב, המורה והמאמן שי רייכנר-רונן ז"ל , אביו של האצן עמי רייכנר-רונן שקבע זמן של 10.6 ש' בריצת 100 מ' (עם רוח מעל המותר)  בשנת 1968. דליה השתתפה באליפות הפועל לגיל 12 והייתה אלופת הפועל בקפיצה לגובה לגיל 14 ב-1981. החל מעונת 1982 היא התאמנה בהדרכתו של המאמן דני שור.

בעונת 1983 התחילה נבות להשתתף גם בקרב-7 והיא זכתה לראשונה באליפות ישראל במקצוע זה עם 4490 נק' (עדיין לפי טבלת 1971, הטבלה הנוכחית נכנסה לתוקף רק ב-1985). הישגיה של נבות היו: 15.0, 1.57, 7.74, 26.3/ 5.16, 27.12, 2:45.7. התחרות הייתה צמודה למדי ושנייה סיימה פינקלשטיין עם 4289 נק' ( 15.2, 1.48, 8.21; 26.3; 5.10, 21.94, 2:45.8), שלישית הייתה הקופצת לגובה מהפועל ירושלים, גבי רוזן, עם 3989 נק' (16.4, 1.69, 7.30, 27.6; 5.18, 14.26, 2:54.3) ורביעית דורגה קופצת לגובה אחרת מהפועל ירושלים, אורנה הורביץ, עם 3799 נק' (17.0, 1.66, 7.88, 29.1; 4.82, 13.92, 2:48.8).

באותה עונה לא השתתפה נבות באליפות הנערות עד גיל 16 בקרב-5  ומאחר שנראה היה שיש לה סיכוי  לשבור את שיאה של שחמורוב בקרב-5, הצלחתי לשכנע את דוד סעידי, רכז האתלטיקה במרכז הפועל לקיים תחרות מיוחדת  של "אליפות הפועל לנערות בקרב-5". הצלחנו לרתום לנושא גם את אס"א וכך התקיימה ב-7.7.1983 בהדר יוסף "תחרות הזמנה מטעם הפועל ואס"א". בריצת 100 מ' סיים במקום הרביעי מי שהיה מזכ"ל ההסתדרות ושר המשפטים, אבי ניסנקורן  עם 11.3 ש'. אלון אליקים, כיום פרופ' לרפואת ילדים, ניצח בריצת 400 מ' עם 48.4 ש'. עוז כץ קבע את התוצאה הטובה של ישראלי בריצת 600 מ' – 1:18.4, עמית נאמן (3:50.9 ד' ) הקדים בריצת 1500 מ' את  צבי דאובר, עופר סקיטל,  ועופר אביטל. שישי, בתוצאה 4:17.1 ד', סיים  חניכו בן ה-16 של  המאמן מני פלד, משה אייזנברג (הפועל תל אביב) אייזנברג היה מפורסם יותר ככדורגלן. הוא החל דרכו במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, משם עבר לבני יהודה, מכבי חיפה, הפועל תל אביב וקבוצות נוספות. כאתלט, פסגת הישגיו הייתה ניצחון באליפות לגיל 16 בריצת 1000 מ' מכשולים ו... ניצחון במקצה מיוחד לכדורגלנים באליפות ישראל באתלטיקה בריצת 60 מ' בתוצאה 7.41 ש' (ללא ספייקס כמובן...).  נמדד לו גם באימון הנבחרת זמן של 7.24 ש', כנראה שלא במדידה אוטומטית. בריצת 3000 מ' באותה תחרות קבע יחזקאל חליפה 8:35.3 ד', גיא בן אפרים היה שני בריצת 1000 מ' לגיל 16 עם 2:46.3, צפריר מינצר ניצח ב-110 מ' משוכות (16.0 ש') ובקפיצה לגובה (2.01), פאינה ינקלביץ' בריצת 600 מ' (1:35.5 ד') ולאה ברינג הדפה כדור ברזל ל-13.15 מ' וזרקה דיסקוס ל- 43.24 מ'. נבות הייתה המתחרה היחידה בקרב-5 וכדי לאפשר אישור שיא (אם יקבע) זינקה אתה מתחרה נוספת לריצת 80 מ' משוכות.  הישגיה של דליה היו: 11.7 ש' (רוח 0.9 מ'/ש', 840 נק'), 8.70 מ' (498 נק'), 1.63 מ' (865), 5.50 מ' (רוח 0.7, 707 נק'), 26.7 (רוח 0.1-, 707 נק'). סה"כ צברה דליה 3704 נק'. הישגיה היו אמנם נחותים ב-4 מתוך 5 המקצועות מאלה של שחמורוב, אך ההפרש הגדול בין שתיהן בקפיצה לגובה, אפשר לנבות לקבוע את השיא. יצוין שדליה קפצה כמובן בסגנון פוסברי ונחתה על מזרון  בעוד שחמורוב ניתרה בסגנון מספרת ומזרון נחיתה לא היה עדיין בנמצא. פוסברי התפרסם לעולם רק כמה חודשים מאוחר יותר עם נצחונו במשחקים האולימפיים 1968, בסגנונו המהפכני. אגב, לפני התחרות לא הייתה ברשותי טבלת ניקוד ל-80 מ' משוכות. טבלה כזו לא נמצאה גם במזכירות איגוד האתלטיקה. דוד אייגר הציע לי לחפש בספריית מכון וינגייט, ושם אכן נמצא עותק של הטבלה מ-1971.

שחמורוב לעומת נבות בקרב -5 בגיל 16

מקצוע

הישג שחמורוב 1968

ניקוד שחמורוב

הישג נבות 1983

 ניקוד נבות

80 מ' משוכות

11.3

899

11.7

840

כדור ברזל

8.99

519

8.70

498

גובה

1.35

551

1.63

865

רוחק

5.54

803

5.50

794

200

25.3

820

26.7

707

סה"כ נקודות

 

3592

 

3704

 

 

ב-14/15.9.1985 קבעה נבות את שיאה הלאומי האחרון בקרב-7, 5374 נקודות. התוצאה הושגה במסגרת אליפות שוודיה לצעירות. דליה הייתה רשומה לתחרות עד גיל 18, אך בדיקה בתכנית התחרות הראתה כי הרמה של הבנות בקבוצת גיל זו נמוכה משל דליה ולכן נעשתה בקשה, שנענתה בחיוב, לשבץ אותה עם המתחרות עד גיל 22. מזג האוויר ביום הראשון היה סגרירי. דליה, שרק זמן קצר קודם לכן קבעה 13.87 ש' ב-100 מ' משוכות, פתחה את התחרות בצורה "פושרת" עם 14.44 ש'  (917 נק' לפי טבלת 1985) . המתחרה העיקרית שלה הייתה המקומית Monica Westen שקבעה 14.57 (הרוח, הקרה, נשבה במהירות 1.37 מ'/ש'). בקפיצה לגובה, התעשתה נבות וקבעה אישי (1.78, 953 נק'), אחרי שלא הייתה יציבה  על המסלול הרטוב – היא נזקקה לשני ניסיונות ב-1.69 ו-1.75 וגם את ה-1.78 עברה בניסיון השני לפני שנכשלה 3 פעמים ב-1.81. וסטן  לא אפשרה לנבות לברוח לה כאשר   חלפה גם כן מעל 1.78, בניסיון השלישי. דליה פתחה את תחרות ההדיפה עם 11.56 מ' ובניסיון השני קבעה שיא אישי – 11.78 מ' (647 נק'). וסטן הדפה ל- 11.06 (599 נק'). את היום הראשון סיימה נבות עם 200 מ' ב-25.35 ש' (שיא אישי, רוח 0.29- , 855 נק'). וסטן חצתה את הקו שישית ב-25.63 ש' (830 נק'). בסוף היום הראשון הובילה אם כן נבות עם 3372 נק', לפני וסטן 3281 נק'. ביום השני ירד גשם ללא הפסקה. אחרי כל ניסיון בקפיצה לרוחק , רצו הבנות להסתתר מתחת ליציע של האצטדיון.  השופטים ניסו נואשות לייבש את מסלול ההרצה במכשיר ידני  המכיל גלגל ספוגי,  ממנו ניתן לסחוט את המים אחרי שהוא עובר על המסלול. נבות הצליחה לקבוע  5.82 מ' ברוחק  בניסיון השלישי (רוח 0.58 ) אחרי שני ניסיונות קודמים של 5.74 ו-5.63.   הגשם לא פסק גם בהטלת כידון, ונבות הצליחה בתנאים הקשים לקבוע רק 33.22 מ' בניסיון הראשון (538 נק'), 29.82 בשני ופסלה בשלישי.  וסטן הסתפקה ב- 28.26 מ' (444). לפני המקצוע המסיים היו לנבות  4705 נקודות ולוסטן  4457. הפרש של 248 נקודות ש"מתרגם" לכ-18.5 שניות  בטבלת הניקוד לריצת 800 מ'. שיאה האישי של נבות נקבע בחודש יוני  אותה שנה בתחרות קרב-7 בגראץ, אוסטריה – 2:25.65 ד'.  בתכניית התחרות אפשר היה לראות כי וסטן קבעה זמן של 2:11.22 ד' במסגרת תחרות קרב-7 שהתקיימה בחודש יוני אותה שנה. אי לכך לא היה טעם שדליה תדבק אליה במהלך הריצה. דליה ניסתה להיצמד לשתי רצות מאיסלנד, שגם הן היו אורחות בתחרות, אבל גם שתיים אלה היו טובות ממנה והיא לא הצליחה לעמוד בקצב שלהן. וסטן חצתה או הסיום ב-2:12.99 (921 נק'), האיסלנדיות Gudjonsdottir ו- Ivrasdottir  קבעו 2:21.60 ו- 2:21.68 ואילו נבות חצתה את קו הסיום ב-2:31.92 (669) נק'. וסטן סגרה את כל הפער במקצוע האחרון וניצחה עם 5378 נק', 4 נקודות יותר מנבות. ה-5374 נק' של נבות הוא שיא ישראלי לנערות גם כיום. שיאה הלאומי הקודם של נבות היה 5332 נק', בתחרות בגראץ, אוסטריה.

השוואה בין  שחמורוב, וינגייט 1971 ונבות, מאלמא 1985 במקצועות קרב-5 (טבלת ניקוד 1985)

מקצוע

הישג שחמורוב

ניקוד שחמורוב

הישג נבות

 ניקוד נבות

100 מ' משוכות

13.3

1044

14.44

917

כדור ברזל

11.54

631

11.78

647

גובה

1.53

655

1.78

953

רוחק

5.96

837

5.82

795

200

24.1

948

25.35

855

סה"כ נקודות

 

4115

 

4167

 

מוניקה וסטן התקדמה בקרב-7 להישג של 6085  בשנת 1990 אבל עיקר הצלחתה באתלטיקה הייתה בריצת 400 מ' משוכות, מקצוע בו הגיעה להישג של 54.9 ש', גם כן ב-1990 ובאותה שנה זכתה במדליית ארד באליפות אירופה.

נבות, שב-1985 הייתה בשנת שירות לפני צבא כמדריכה בתנועת נוער בעפולה, התגייסה לצבא בסוף 1985 ולמרות שהוכרה כ"ספורטאית מצטיינת" התקשתה לשמור על שגרת אימונים מסודרת. אגודתה, הסכימה להעמיד לרשותה מכונית שכורה בכדי שתוכל להגיע מהצבא לאימונים, אך התנתה זאת בכך שבמקביל לעיסוקה באתלטיקה, תשחק גם בקבוצת הכדורסל של האגודה שהייתה אז בליגה הראשונה וזאת למרות שדליה מעולם לא שיחקה כדורסל לפני כן, לפחות לא במסגרת רשמית. העומס הרב של התפקיד הצבאי (מדריכת כושר קרבי), ואימונים ותחרויות באתלטיקה וכדורסל גרם לסדרת פציעות שגרמו בסופו של דבר, בסוף עונת 1988, לפרישתה של נבות מעיסוק באתלטיקה. בשנים 1986 – 1988 היא התקדמה  בהדיפת כדור ברזל והגיע להישג של 13.03 מ' ובכידון (הישן) ל-42.42 מ'.

שיאה של דליה נבות בקרב-5 לנערות 16 שרד מספר שנים  אך "התפוגג" כאשר הוחלט בשנות ה-90 לבטל את קטגוריית הנערות גיל 16 ולהחליפה בקטגוריית הקדטיות (למעשה נערות גיל 17, או ליתר דיוק כאלה שלא ימלאו להן 18 שנים באותה שנה).  בחוברת "אתלטיקה 1994" בקטגוריית הנערות גיל 19 מופיע לצד ה-5374 נק' של נבות מ-1985 גם "שיא" שלה בקרב-5 (מקצועות 1977 – 1980)  מאותה תחרות במאלמא. נרשם שהשיא הוא 3981 נק'. הורידו מסכום הנקודות בקרב-7 את הניקוד ל-200 מ' וכידון וכך יצרו "שיא" חדש. לעומת זאת אין שם שיא בקרב-5 לקדטיות ומופיע  תחת "הישגים במקצועות בהם לא מוכר"  שיא קדטיות -  הישג של 4563 נק' בקרב-7 שקבעה נבות ב-1984. בשנות ה-80 התחרו הנערות בקרב-רב עם מידות ומשקלות של בוגרות: משועות בגובה 84 ס"מ כדור ברזל במשקל  4 ק"ג וכידון במשקל 600 גרם (מהטיפוס הישן, ב-1999 הוחלף מבנה הכידון לבוגרות בלי לשנות את משקלו: מרכז הכובד שלו הוזז קדימה מה שגורם לירידה בהישגים). כיום מתחרות נערות וקדטיות עם משוכות בגובה 76 ס"מ, כדור ברזל במשקל 3 ק"ג וכידון במשקל 500 גרם.

התקדמות דליה נבות (תאריך לידה 11.2.1967)

1979:  60 מ' – 8.7 ש',   300 מ' – 48.3 ש', 1000 מ' – 3:52 ד', קפיצה לגובה – 1.25 מ'

1980: 80 מ' – 11.5 ש', 1000 מ' – 3:38.3 ד', ריצת 12 דקות – 3015 מ', קפיצה לגובה – 1.45 מ'. מקום 10 באליפות הפועל במירוצי שדה לנערות 14.

1981: 200 מ' – 28.2 ש', 300 מ' – 44.5 ש', 400 מ' – 1:04.4 ד', 800 מ' – 2:36.8,  80 מ' משוכות – 14.0 ש', גובה – 1.58מ',  רוחק – 4.56, ברזל – 7.64 מ', קרב-5 – 2766 נק' (14.0, 7.64, 1.45, 4.56, 28.2).

1982: 200 מ' – 26.5 ש', 80 מ' משוכות – 12.1 ש', 400 מ' משוכות – 1:13.32 ד', גובה – 1.68 מ', רוחק – 5.17 מ',  ברזל – 7.57 מ', קרב-5 – 3554 נק'.

1983: 60 מ' – 8.1 ש', 100 מ' – 12.94/ 12.72W, 200 מ' – 26.3,  800 מ' – 2:32.0 ד', 80 מ' מש' – 11.92 ש', 100 מ' מש' – 14.6114.52W/, 200 מ' מש' – 31.01 ש', 400 מ' מש' – 1:10.69 ד', גובה – 1.67 מ', רוחק – 5.50 מ', ברזל – 8.82 מ', כידון – 27.12 מ', קרב-5 – 3704 נק', קרב-7 – 4490 נק'  בטבלת 1971 (4179 נק' בטבלת 1985).

1984: 100 – 12.69 ש', 200 – 26.3 ש', 800 – 2:45.9 ד',  100 מ' מש' – 14.38 ש',  גובה – 1.76 מ', רוחק 5.89 מ', ברזל – 10.50 מ', כידון – 31.70 מ', קרב-7 – 5081 נק ' בטבלת 1971 (4823 נק' בטבלת 1985).

1985: 100 – 12.32 ש', 200 – 25.35 ש', 800 – 2:25.65 ד',  100 מ' מש' – 13.87 ש', גובה – 1.78 מ', רוחק – 5.82 מ', ברזל – 11.78 מ', כידון – 37.14 מ', דיסקוס – 22.48 מ', קרב-7 - 5374 נק', 10 ק"מ (כביש) – 55:25 ד'.

1986: 100 – 12.34, 200 – 25.05, 400 – 1:01.09, 800 מ' – 2:29.07, 100 מ' מש' – 14.0914.07W/, 400 מ' מש' – 1:08.41 ד', גובה – 1.75 מ', רוחק – 5.49 מ',  ברזל – 13.03 מ', כידון – 37.06 מ', קרב-7 – 5370 נק' (14.16, 1.72, 13.03, 25.05; 5.44, 37.06, 2:35.11). שותפה להישג של 48.06 ש' ב-4X100 כרצה מסיימת של נבחרת "הפועל" עם איריס גלעד, דלית בונין ואורית קולודני.

1987: 100 – 12.45, 200 – 25.29, 100 מ' מש' – 13.8713.64w/, 400 מ' מש' – 1:05.99 ד', גובה – 1.73 מ', רוחק – 5.64 מ',  ברזל – 12.34 מ', כידון – 32.90,  הייתה שותפה לשיא ב-4X100 מ' כרצה שנייה ברביעיית נבחרת ישראל  שקבעה זמן של 46.91 ש' (יחד עם איריס גלעד, אורית קולודני וגילי דישון).

1988: 200 – 26.0, 100 מ' מש' – 14.5314.49W/, גובה – 1.73, רוחק – 5.44w, ברזל – 12.09, כידון – 42.42 מ'.

הכותב: יורם אהרוני - מאמן אתלטיקה