ב-31 למאי 2008, בפרבר ניו יורקי בשם רנדול איילנד, התקיימה תחרות אתלטיקה שלא הרבתה בפרסומת. עשיתי במקרה חודש במחלקה של מחקר באפידמיולוגיה פסיכיאטרית, 
נספח לבית חולים הר סיני, ופקפקתי אם כדאי לנסוע. בסוף וויתרתי ולקחתי את עצמי לריצה באחת החורשות בצפון מזרח העיר. איזו טעות.. .למחרת התברר שג'מייקני גבה קומה, שבמשחקים האולימפיים 2004 השתתף בריצת 200 מטר בהצלחה בינונית ומטה. שיפר ב-2 המאיות את שיא העולם ב -100 מטרים: 9.72 מול 9.74 של בן ארצו אסאפה פאוול שנתיים קודם. פאוול והאמריקאי הבלתי נדלה ג'סטין גאטלין היו עסוקים, במהלך שבע השנים הראשונות של המאה
, בקיצוץ הדרגתי של מוריס גרין, או אם נדייק, של שיאו (9.79).
הפיצוי: כעבור 15 חודשים הופיע בולט בבייג'ינג, חוויה שלא אשכח לעולם ובזה אחר זה "ניער " את שיאי העולם ב-100 (9.69, כמו ברונדל איילנד בשעה מאוחרת אבל לחות קטנה בהרבה), 200
(19.30) והוליך את רביעיית ארצו לשיא שלישי -37.10 במירוץ השליחים. כעבור שנה באליפות העולם בברלין הציב את שיאי העולם על עומדם עד היום, 9.58 ו-19.19 בבת אחת ניצב במרומי המאוץ כוכב, שנראה כי יאפיל על כ
ל קודמיו והתוצאות במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 אישרו זאת. במאבק קשה מאד מול גאטלין הצליח בולט לצרף שלשת ניצחונות דומה גם בריו דה ז'נירו 2016 וסיכם בניסיון לא מוצלח לחזור על הישגים דומים שנה לאחר מכן, באליפות עולם בלונדון, שם לקה בעליל בהכנה לא מספקת ואולי היה מיטיב לולא השתתף.
"יורש לבולט" אינן מילים ריקות. מנצחו ב-100 מטר בלונדון 2017 גטלין הגיע לגיל נדיר באתלטיקה תחרותית והאמריקאי היותר צעיר קולמן "שכח להתייצב לבדיקות" פעם ופעמיים וכן הלאה ומבלה הרחקה. לקראת המירוץ הערב היו שנטו להצביע על טריבון ברומל האמריקאי כמנצח, אולי משום שסטטיסטית היה לו שיא אישי (9.77) מהיר מהאחרים. אבל יוג'ין שבאורגון, שם הבקירו אתלטי ואתלטיות ארה"ב כמעט בכל
מרכיבי האתלטיקה, למרות חום דומה לזה שחיכה בטוקיו, היתה מהמקומות שם רוצים "הכול" וכמו שקרה בעבר הגיעו כנראה וכמה אתלטים/יות אמריקאיים/ות בכמה מקצועות, כשהם מתחת לשיאם. בשיח אינטנסיבי עם שותפים לאובס
סיה לאתלטיקה הבינ"ל, פקפקתי במעמדו של ברומל (וטענתי שברומל ענק היה רק אחד – קופץ הגובה הרוסי ואלרי ברומל המנוח…). כדי להצדיק את הספק, היה זמנו של ברומל בחצי הגמר האולימפי הערב ארוך ב"קוצו של יוד
" ממה שנראה מתאים לעלייה לגמר. בינתיים, עלתה הרוח ממקצה חצי גמר אחד למשנהו מאפסית ל-0.9 מטר לשנייה וניצלה זאת קבוצה שהוביל כמעט לתדהמת הצופים הסיני סו-בינגטיאן (9.83 – שיא אסיה) , פרד קרלי האמריקאי (9.84) וספרינטר חסון בן איטליה עם השם המאוד לא איטלקי, ג'ייקובס –שיא אירופי של 9.84) . הזמנים ניתרו אל מתחת ל-10 שניות.
אז ידענו שברומל כבר לא יהיה אלוף, ומנציגי ארה"ב נותרו בגמר רוני בייקר ופרד קרלי. זה האחרון נודע לפני שנים ספורות כאחד מרצי ה-400 המהירים בעולם. שמתי נפשי בכפי, 5 דקות לפני הזינוק לגמר הערב. רשמתי בניחוש את שמו של קרלי . הזינוק הראשון פתר את הרצים מחברתו של רץ בריטי, ז'רנל יוז – ממש כפי שקרה קודם לכן בפסילת רץ בריטי במקצה חצי גמר ולאחר מכן, לא הצביע על פתיחת פער ברור עד קרוב למחצית המרחק. 'גייקובס החל לבלוט אבל קרלי נראה היה כמכסה את הפער. או אז ב-10-20 המטרים האחרונים היה דווקא האיטלקי החזק בין השניים. ג'ייקובס 9.80, שיא אירופי, פרד קרלי 9.84 , שווה לשיאו האיש מחצי הגמר. והקנדי דה-גראסי 9.89.
נזכרתי ברומא 1960. נורטון היה הרץ הידוע ביותר בארצות הברית. ברומא, התברר לאמריקאים שיולי זה לא ספטמבר ושלאחר כ 10 שנות בצורת בספרינט האירופאי ארמין הארי ב-100 מטרים וליוויו ברוטי – גם הוא איטלקי! ב-200 מטרים, בזמן וברגע הנכון. נורטון הגיע שישי ואחרון בשני המרחקים… מאז היו חזרות לשליטה אמריקאית בספרינט האולימפי כאשר שוב ושוב קוטעים אותן רצים כבורזוב האוקראיני ב- 1972, אלן וולס הסקוטי מול חרם אמריקאי במוסקבה 1980 וגם בימיו הגדולים של קרל לואיס כבר התערערה השליטה האמריקאית שנראתה בעבר הרחוק דבר מובן מאליו.
למונט מרסל ג'ייקובס נולד באל-פאסו, טקסס, לאב אמריקאי ואם איטלקית. עד לא מכבר קשה היה למצוא סימן לכך שג'ייקובס מועמד לגבור על האצנים היותר ידועים. קיצוץ 2 השניות האחרונות מזמנו הביא אותו אל שיא אירופי של 9.80 בגמר האולימפי אולי נרים גבות; אבל כמו בתהיות אחרות, השיפוט הראשוני יהיה פשוט הזמן. נחיה ובוודאי גם נראה.
