איזוקינטיקה ותרגול אקסנטרי – שיקום אצן לאחר פציעה בשרירי ההמסטרינגס
מבוא
פציעה אקוטית בשרירי המיתר של מפרק הברך/המסטרינגס (Acute Hamstrings strain injury – MSI) נפוצה במיוחד בקרב אצנים (Sprinters) ובקרב שחקני כדורגל, ומהווה כחמישית מכלל הפציעות בענפי ספורט אלה (Opar et al., 2012). גיל האתלט ופציעה קודמת הן בשריר עצמו (Freckleton & Pizzari, 2013) והן באזור אנטומי שונה בגפיים התחתונות (Green et al., 2020) מהווים גורם סיכון מרכזי לפציעה חוזרת. לאחרונה דווח כי על כל 1000 שעות אימון, תתרחש פציעה אחת בקירוב בשרירי המסטרינגס, וכי אתלטים מעל גיל 25 נמצאים בסיכון גבוה יותר להתרחשות פציעה בשרירים אלו (Maniar et al., 2003). חשוב לציין כי, כשליש מהפציעות בשרירי ההמסטרינגס תתרחשנה שוב בחודשים שלאחר החזרה לפעילות ספורטיבית, כשהסיכוי הגדול ביותר לפציעה חוזרת הוא בשבועיים הראשונים מרגע החזרה לפעילות (Sherry et al., 2015).
במאמר זה נתאר את מיקום ומנגנון הפציעות בשרירי ההמסטרינגס. לאחר מכן, נציג תיאור מקרה של אתלט שנפצע שלוש פעמים ברצף ונתייחס להליך השיקום שלו שכלל ניתוח תוצאות אובייקטיביות, התייחסות לתכונות האתלט והתאמה של אימוני הכוח ואימוני הענף.
תיאור אנטומי של שרירי ההמסטרינגס, מיקום ומנגנון הפציעה
שרירי ההמסטרינגס הם קבוצה של שלושה שרירים בחלק האחורי של הירך: שריר הירך הדו-ראשי (biceps femoris), השריר החצי קרומי (semimembranosus) והשריר החצי גידי (semitendinosus). לשלושתם נקודת תחל (Origin) מעל הירך (Ischial tuberosity – עצם השת) ונקודת אחז (Insertion) מתחת לברך- Tibia או Head of fibula (תמונה מספר 1) (Neumann 2016). שרירי ההמסטרינגס הם דו מפרקיים, כלומר פועלים הן על מפרק הירך כפושטים (Extensors) והן על מפרק הברך ככופפים (Flexors) והם משמשים כשרירים אנטגוניסטים לשריר הארבע ראשי (Quadriceps) (Neumann, 2016).
תמונה מספר 1 – שרירי ההמסטרינגס – שימו לב לראש הארוך של שריר ה – Biceps femoris.
פציעה טיפוסית באצנים, מתרחשת בעת ריצה במהירות מרבית או במהירות קרובה למהירות מרבית (Askling et al., 2007). הפציעה גורמת לכאב מידי וחזק שמקשה על המשך הפעילות (Askling et al., 2006). הפגיעה מתרחשת בראש הארוך של שריר ה-Sherry et al., 2011) Biceps femoris) רוב הפגיעות בשריר הן באזור הסמוך לחיבור עם הגיד, אולם הן יכולות להתרחש בכל נקודה לאורך השריר (Sherry et al., 2011). מתיחה של רקמת השריר, ללא קרע, היא סוג פציעת ההמסטרינגס השכיחה ביותר (Sherry et al., 2015).
מנגנון הפגיעה מתרחש בסיום שלב התנופה (Late swing phase). בשלב זה קבוצת ההמסטרינגס מתארכת באופן אקטיבי (פעילות אקסנטרית – Eccentric muscle action) וסופגת את האנרגיה הנדרשת לשם האטת הגפה לקראת קבלת משקל הגוף (Weight acceptance), כאשר כף הרגל מתקרבת לנחיתה ומגע עם הקרקע (Heiderschiet et al., 2010; Santon and Purdam 1989). מצב זה מהווה סיכון לפציעה של השריר תוך כדאי התארכותו (Heiderschiet et al., 2010).
בנושא זה חשוב לציין כי, ליקוי בשליטת אגן- גו (Lumbo-pelvic control) וטכניקת ריצה במנח של סיבוב אגן לפנים (Anterior pelvic tilt), נמצאו כגורמים תורמים להתפתחות פציעה בשרירי ההמסטרינגס וזאת משום שבמנח זה השריר נמצא במצב מוארך (Chumanov et al., 2007; Daly et al., 2016).
אבחון
פציעה בשריר ההמסטרינגס (קרע חלקי או קרע מלא) מאובחנת באופן ראשוני באמצעות בדיקה קלינית (רגישות וכאב רלוונטי המופקים במישוש האזור שנפגע) ולאחר מכן מבוססת האבחנה באמצעות בדיקת הדמיה: בדיקה על שמעית (Ultrasound – US) או בדיקת דימות תהודה מגנטית (Magnetic resonance imaging – MRI), שבהן מזוהה חוסר רציפות במבנה שריר או הגיד שנפגע (Connell et al., 2004). בדיקת ה–US יעילה באותה מידה בזיהוי הפציעה הראשוני, אך בדיקת ה–MRI מדויקת יותר בהערכה כמותית (שטח) של הפגיעה ברקמת השריר, המשמשת לשם צפי (Prediction) של משך ההחלמה והשיקום הנדרש מהאצן לקראת החזרה לפעילות (Return to sport) (Connell et al., 2004).
מבדקים איזוקינטיים – תפקידם בהליך האבחון והשיקום
מבדק איזוקינטי מבוסס על תנועה במהירות קבועה. כאשר הנבדק מפעיל כוח על זרוע המכשיר, הזרוע מחזירה את אותו כוח בכיוון הנגדי וכך המהירות נשארת קבועה (תמונה מספר 2). בהתאם, ניתן למדוד את המומנט, כלומר הכוח שמייצרים השרירים, אשר גורם לתנועה הסיבובית במפרק. המדד המקובל להערכת יכולת קבוצת השרירים לייצר מומנט הוא מומנט מרבי (Peak torque) – הערך הגבוה ביותר (שיא העקומה של המומנט האיזוקינטי), שנבדק לאורך טווח תנועה נתון (Dvir, 2014). ערך זה מנורמל למשקל גוף (Torque/Body weight). על סמך מדד זה ניתן לחשב יחס אנטגוניסטיים (Antagonist/Agonist Ratio) בין המומנט המקסימאלי של קבוצת שרירים אחת (שרירי ההמסטרינגס) לעומת קבוצת שרירים מנוגדת הפועלת סביב אותו מפרק (שריר ה–Quadriceps) כמדד להגדרת יחסי הכוחות התקינים ליציבות של מפרק נתון ובמקרה שבנדון מפרק הברך (Aagaard et al., 1998).
תמונה מספר 2: מבדק איזוקינטי של השרירים הפועלים סביב מפרק הברך.
שיקום וחזרה לפעילות
בתהליך החזרה לפעילות יש להתייחס לפעילות אקסנטרית של שרירי ההמסטרינגס ולצורך בחזרה ליחס תקין בין שרירי ההמסטרינגס לבין השריר הארבע ראשי בסיום שלב התנופה (Late swing phase) (תמונה מספר 3). במאמר שבחן את תפקיד החוזק של שרירי ההמסטרינגס בהתפתחות פציעות בקבוצת שרירים זו, נמצא כי אצנים עם הסטוריה של פציעות חוזרות בשרירי ההמסטרינס היו עם חוזק אקסנטרי נמוך יותר באופן משמעותי בהשוואה לאצנים שלא חוו פציעה (Jonhagen et al., 1994). בנוסף, דווח בספרות כי יחס הכוח בין שרירי ההמסטריגס לשריר הארבע ראשי צריך לעמוד לפחות על 0.6 על מנת לשמור על יציבות מפרק ולמנוע פציעות בשריר עצמו או במבנים תוך מפרקיים (Kim&Hong, 2011).
תמונה מספר 3 – שלב ה–Late swing phase בריצה.
תרגיל ההמסטריגס הנורדי
מנגנון הפציעה של ההמסטרינגס הוא תוך כדי פעולת בלימה (פעילות אקסנטרית של השריר) ולכן נדרש חיזוק ספציפי המתרגל את פעולת הבלימה. לשם כך הוצע תרגיל ההמסטרינגס הנורדי (Nordic hamstring exercise) המבוצע בזוגות (Mjølsnes et al., 2000; Peterson et al., 2011).
האתלט מתחיל בתנועת כריעה (Kneeling), כאשר הגו (Torso) שלו מוחזק במנח זקוף. בן הזוג של הספורטאי מפעיל לחץ על העקבים/החלק התחתון של השוקיים כדי לוודא שכפות הרגליים יישארו במגע עם המשטח לאורך כל טווח התנועה. ואז האתלט מנסה להתנגד לכוון נפילה קדימה תוך כדי שימוש בפעולת שרירי ההמסטרינגס וזאת על מנת למקסם את הטעינה האקסנטרית מבחינת עומס, טווח תנועה ומשך הפעילות של השריר (Peterson et al., 2011) (תמונה מספר 4).
תמונה מספר 4: תרגיל המסטרינגס נורדי.
בהשוואה בין תרגיל ההמסטרינגס הנורדי לתרגיל קונצנטרי קלאסי (Hamstrings curl – UC) נמצא כי לאחר תרגול של 10 שבועות, החוזק האקסנטרי של שרירי ההמסטרינגס והיחס Hcon/Qcon עלה באופן משמעותי רק בקבוצת התרגיל הנורדי ואילו התרגול הקונצנטרי לא גרם לשום שינוי (Mjølsnes et al., 2000). בהמשך, נערך מחקר שכלל 942 שחקני כדורגל חובבים שחולקו באופן אקראי לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. המעקב נפרש על פני עונה אחת ונמצא כי תכנית אימונים הכוללת 10 שבועות של תרגול התרגיל הנורדי מפחיתה את שיעור הפציעות החדשות ב – 60% ואת שיעור הפציעות החוזרות בשיעור של 85% (Peterson et al, 2011).
מחקר ארוך טווח שכלל 613 אצנים בקולג' נפרש על פני 24 עונות (שנים) שחולקו לשלוש תקופות (1-3). התקופה הראשונה כללה תרגילי חיזוק בלבד, בתקופה השנייה בוצע שילוב תרגילי חיזוק לתרגילי זריזות (Agility) ואילו התקופה שלישית כללה שילוב בין תרגילי חיזוק, זריזות וגמישות (Flexibility). נמצא כי כאשר מוסיפים תרגילי גמישות ותרגילי זריזות לתרגילי החיזוק, שיעור הפציעות בשרירי ההמסטרינגס מופחת באופן משמעותי (Sugiura et al., 2017).
בהתבסס על המידע שהוצג לעיל, נציג בחלק האחרון של המאמר תיאור מקרה קצר של אצן שחווה פציעות מרובות בשרירי ההמסטרינגס ועבר הליך שיקום שכלל שיתוף פעולה הדוק בין צוות המעבדה לביומכניקה לבין המאמן הענפי, בהתייחס לתכונות הפיזיולוגיות של האצן ולצורך בהתאמת תכנית אישית על סמך תכונות אלו.
תיאור מקרה – שיקום אצן בן 25 עם פציעות חוזרות בשרירי ההמסטרינגס
אצן בן 25 חזר לאימונים לאחר תקופה ארוכה (מעל חמש שנים) שבה לא עסק באתלטיקה באופן רציף. האצן השתלב בתוכנית אימונים קיימת וחווה שלוש פציעות רצופות בשרירי ההמסטרינגס (ירך שמאל) חודשיים לאחר שהחל להתאמן ולפי הפירוט הבא: נובמבר 23, ינואר 24, סוף מרץ 24. שלושת הפציעות התרחשו במהלך אימון, כאשר השגיאה המהותית נגעה לעובדה שלאחר הפציעה החוזרת הראשונה (בינואר 24) הן האצן והן מאמנו התייחסו אל הפציעה כאל פציעה מינורית וזאת משום שהכאב לא מנע מהאצן להמשיך בפעילות שלו. בנוסף לא בוצע וידוא של האבחנה באמצעות בדיקת הדמיה (US או MRI).
באמצע חודש יולי, האצן עבר מבדק איזוקינטי במהירות זוויתית של 60 מעלות לשנייה. נמצא כי היחס בין Hamstcon /Quadcon מימין תקין (59%) ואילו ברגל הפצועה (שמאל) התקבל יחס החורג מהנורמה באופן משמעותי (33.8%). בנוסף נמצא כי שריר ההמסטרינג הימני חזק משריר ההמסטרינג השמאלי ב – 36%, כאשר הפער המקובל בגבולות הנורמה עומד על עד 10%.
תכנית השיקום של האצן כללה שלושה שלבים עיקריים: 1. שישה שבועות: שני אימונים איזוקינטים בשבוע, 2. שישה שבועות: אימון איזוקינטי + אימון כוח מותאם (תרגילי חיזוק אקסנטרים: Hip thrust, Dead lift, Deep squat), 3. שינוי תכנית האימון הענפית תוך התאמה אישית לתכונות וליכולת הפיזיולוגית של האצן.
מבדק איזוקינטי נוסף התקיים בתום ששת השבועות של האימון האיזוקינטי (שלב 1) ובסיומו נמצא כי היחס בין Hamstcon /Quadcon ברגל שמאל השתפר לערך של 47% וכי שריר ההמסטרינג הימני חזק משריר ההמסטרינג השמאלי ב – 10% בלבד. כלומר: בגבולות הנורמה. על כן, הוחלט על המשך חיזוק שריר ההמסטרינג השמאלי (שלב 2) ועל קיום מבדק בתנאי עייפות בסיום שלב זה.
בשבוע ה – 14 בוצע מבדק איזוקינטי בתנאי עייפות, כלומר בדיקת המומנט המרבי המופק לאחר 30 חזרות (בשונה ממבדק בתנאי טריות שבהן מבוצעות חמש חזרות). נמצא כי היחס בין Hamstcon /Quadcon ברגל שמאל השתפר לערך של 61% וכי שריר ההמסטרינג הימני חזק משריר ההמסטרינג השמאלי ב – 7% בלבד.
בנוסף, בוצעה בדיקת US של שרירי ההמסטרינגס (31.10.2024) ובה לא נמצאה עדות לפגיעה בשרירי ההמסטרינג.
על סמך ממצאים אלו (דימות, ויחסי חוזק קבוצות השרירים), הומלץ על חזרה לאימון ענפי. אולם, מיד עם חזרת האצן לפעילות התרחשה פציעה נוספת, אך הפעם בשרירי המסטרינגס בירך הימנית.
טבלה מספר 1: פירוט תכנית השיקום שנפרשה על פני 7 חודשים.
| שבוע 1: מבדק איזוקינטי + אימון מספר 1 |
| שבוע 2-7: אימון איזוקינטי פעמיים בשבוע |
| שבוע 8- מבדק איזוקינטי חוזר והתאמת תכנית אימון |
| שבוע 9-11: אימון איזוקינטי 1 בשבוע + אימון כוח מותאם (Hip thrust, Dead lift, Deep squat) |
| שבוע 12-13: אימון כוח מותאם בלבד (חגי ישראל)* |
| שבוע 14 – מבדק איזוקינטי בתנאי עייפות |
| שבוע 15-16: חזרה לאימון ענפי ללא אימונים איזוקינטיים או אימוני כוח |
| שבוע 17: מנוחה מוחלטת מאימונים בשל פציעה בירך אחורית – רגל ימין ("בריאה") |
| שבוע 18-22: שינוי תכנית האימון וההתאמה התוך ענפית (החלפת מאמן + מעבר מספרינטים לריצות בינוניות) |
| שבוע 23-24: מנוחה מאימונים בשל דלקת ריאות |
| שבוע 25-29: חזרה הדרגתית לאימונים עם שתי תחנות: |
| תחילת השבוע ה – 29 : תחרות ראשונה – 600 מ' |
*שלושה שבועות בין ראש השנה לשמחת תורה.
בנקודה זו, התקיימה פגישה מסודרת עם האצן כולל התייחסות לצורך בהתאמת האימון הענפי ליכולות הפיזיולוגיות שלו. תוכנית האימונים הותאמה ובסיומה אף השתתף האצן בתחרות ראשונה (ריצת 600 מ') והגיע לזמן המטרה שלו (1.31 דקות) ללא פציעה.
לנוחות הקורא, מצורפת טבלה מספר 2 המשווה בין תכנית האימונים שבמהלכה נפצע האצן לבין תכנית האימונים שאפשרה לו להגיע ליעד ולהימנע מפציעה חוזרת.
חשוב לציין, כי ארבעת האירועים של פציעה בשרירי ההמסטרינגס התרחשו במהלך אימון סיבולת מהירות שכלל ארבעה ספרינטים בזמן מטרה הגבוה מיכולתו הפיזיולוגית של האצן לצד מנוחות קצרות מידי (30 שניות): 1. 2*200 מטר בקצב של 25 שניות,, 30 שניות מנוחה, 2. 1*100 מטר בקצב של 11.8 שניות, 30 שניות מנוחה, 3. 1*60 מטר בקצב של 7.7 שניות.
לעומת זאת, בתוכנית שהותאמה לצרכי האתלט ולתכונותיו הפיזיולוגיות, ניתן לראות כי זמני המנוחות היו גבוהים יותר. לכן, התאפשרה התאוששות של שרירי ההמסטרינגס ועמידה בעומסים גבוהים יותר: 1. סט ראשון: 4*100 מטר בקצב ממוצע של 16 שניות. דקה מנוחה בין החזרות, 2. סט שני: 4*150 מטר בקצב של 23 שניות. שתי דקות מנוחה בין החזרות, 3. סט שלישי: 4*250 מטר בקצב של 37.5 שניות. 3 דקות מנוחה.
טבלה מספר 2: השוואה בין תכנית האימון לפני ולאחר רצף הפציעות בשרירי ההמסטרינגס (תקופה א' בהשוואה לתקופה ב')
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש | |
| ללא התאמה אישית | אימון סיבולת מהירות* | מנוחה | אימון טכניקת ריצה | מנוחה | אימון עם התנגדות | מנוחה | אימון עליות |
| בהתאמה אישית לצרכי האתלט | ריצת רצף וכוח** | אימון מהירות*** | ריצת רצף קל**** | אימון מהירות*** | ריצת רצף וכוח** | מנוחה | מנוחה |
*ארבעה אירועים של פציעה במהלך אימון זה (ראה בגוף הטקסט).
** ריצת רצף וכוח פעמיים בשבוע:
לדוגמה: ריצה במשך 40 דקות שמתוכן 10 דקות חימום בקצב קל (5.5-6 דקות לקילומטר), ואז חצי שעה בקצב מתפתח (מ-5 דקות לקילומטר עד 4.20 דקות לקילומטר).
בפרק של אימון הכוח, האצן משלב את התרגיל הנורדי (3*8).
***אימון מהירות פעמיים בשבוע :
לדוגמה:
סט ראשון: 4*100 מטר בקצב של 16 שניות. דקה מנוחה בין החזרות.
סט שני: 4*150 מטר בקצב של 23 שניות. שתי דקות מנוחה בין החזרות.
סט שלישי: 4*250 מטר בקצב של 37.5 שניות. 3 דקות מנוחה.
****ריצת רצף קל פעם בשבוע (באמצע השבוע לאחר שני אימונים עצימים ולפני שני אימונים עצימים):
לדוגמה: 30 דקות ברצף קל של 5.5-6.
סיכום ומסקנות
שיקום לאחר פציעה בשרירי ההמסטרינגס, מתבסס על ממצאים אובייקטיבים של חוזק שרירי ההמסטריגס והיחס ביניהם לבין שריר הארבע ראשי. קיום מבדקים איזוקנטיים בתחילת, במהלך ובתום תהליך השיקום מאפשר בנייה והתאמה אישית של תכנית השיקום והאימון האיזוקינטי של הספורטאי, כולל תרגול אקסנטרי של קבוצת השרירים. אולם, ללא התאמה אישית של תכנית האימונים הענפית והתייחסות לצורך במנוחות והתאוששות בקבוצת שרירי ההמסטרינג, לא תתאפשר חזרה לפעילות ספורטיבית בכלל ולתחרויות בפרט. ולסיום, הבנת האצן עצמו את גבולות היכולת שלו מהווה את הבסיס להצלחת הליך השיקום והאפשרות לחזרה לפעילות. כל זאת, לצד חשיבות העבודה על טכניקת הריצה של האתלט, כדי להקטין את הסיכוי לפציעה חוזרת.
רשימת מקורות
Askling, C., Saartok, T., & Thorstensson, A. (2006). Type of acute hamstring strain affects flexibility, strength, and time to return to pre-injury level. British journal of sports medicine, 40(1), 40-44. doi: 10.1136/bjsm.2005.018879.
Askling, C. M., Tengvar, M., Saartok, T., & Thorstensson, A. (2007). Acute first-time hamstring strains during high-speed running: a longitudinal study including clinical and magnetic resonance imaging findings. The American journal of sports medicine, 35(2), 197-206. doi: 0.1177/0363546506294679.
Bramah, C., Mendiguchia, J., Dos’ Santos, T., & Morin, J. B. (2024). Exploring the role of sprint biomechanics in hamstring strain injuries: a current opinion on existing concepts and evidence. Sports Medicine, 54(4), 783-793. doi: 10.1007/s40279-023-01925-x.
Chumanov, E. S., Heiderscheit, B. C., & Thelen, D. G. (2007). The effect of speed and influence of individual muscles on hamstring mechanics during the swing phase of sprinting. Journal of biomechanics, 40(16), 3555-3562. doi: 10.1016/j.jbiomech.2007.05.026.
Connell, D. A., Schneider-Kolsky, M. E., Hoving, J. L., Malara, F., Buchbinder, R., Koulouris, G., … & Bass, C. (2004). Longitudinal study comparing sonographic and MRI assessments of acute and healing hamstring injuries. American Journal of Roentgenology, 183(4), 975-984.doi: 10.2214/ajr.183.4.1830975.
Daly, C., McCarthy Persson, U., Twycross‐Lewis, R., Woledge, R. C., & Morrissey, D. (2016). The biomechanics of running in athletes with previous hamstring injury: a case‐control study. Scandinavian journal of medicine & science in sports, 26(4), 413-420. doi: 10.1111/sms.12464.
Dvir, Z. (2014). Relevant, less relevant and irrelevant isokinetic strength test parameters: Some critical comments. Movement & Sport Sciences-Science & Motricité, 85(3), 15-21.
Freckleton, G., & Pizzari, T. (2013). Risk factors for hamstring muscle strain injury in sport: a systematic review and meta-analysis. British journal of sports medicine, 47(6), 351-358.doi:10.1136/bjsports-2011-090664.
Green B, Bourne MN, van Dyk N, et al. Recalibrating the risk of hamstring strain injury (Hsi): a 2020 systematic review and meta-analysis
of risk factors for index and recurrent hamstring strain injury in sport. British journal of sports medicine 2020;54:1081. doi:10.1136/bjsports-2019-100983.
Heiderscheit, B. C., Sherry, M. A., Silder, A., Chumanov, E. S., & Thelen, D. G. (2010). Hamstring strain injuries: recommendations for diagnosis, rehabilitation, and injury prevention. journal of orthopaedic & sports physical therapy, 40(2), 67-81.doi: 10.2519/jospt.2010.3047.
Jonhagen, S., Nemeth, G., & Eriksson, E. (1994). Hamstring injuries in sprinters: the role of concentric and eccentric hamstring muscle strength and flexibility. The American journal of sports medicine, 22(2), 262-266. doi: 10.1177/036354659402200218.
Kim, D., & Hong, J. (2011). Hamstring to quadriceps strength ratio and noncontact leg injuries: A prospective study during one season. Isokinetics and exercise science, 19(1), 1-6. DOI 10.3233/IES20110406.
Maniar, N., Carmichael, D. S., Hickey, J. T., Timmins, R. G., San Jose, A. J., Dickson, J., & Opar, D. (2023). Incidence and prevalence of hamstring injuries in field-based team sports: a systematic review and meta-analysis of 5952 injuries from over 7 million exposure hours. British journal of sports medicine, 57(2), 109-116. doi:10.1136/bjsports-2021-104936
Mjølsnes, R., Arnason, A., Østhagen, T., Raastad, T., & Bahr, R. (2004). A 10‐week randomized trial comparing eccentric vs. concentric hamstring strength training in well‐trained soccer players. Scandinavian journal of medicine & science in sports, 14(5), 311-317. doi: 10.1046/j.1600-
Neumann, D.A. (2016). Kinesiology of the musculoskeletal system: Foundations for physical rehabilitation. Mosby.
Opar, D. A., Williams, M. D., & Shield, A. J. (2012). Hamstring strain injuries. Sports medicine, 42(3), 209-226. doi: 10.2165/11594800-000000000-00000.
Petersen, J., Thorborg, K., Nielsen, M. B., Budtz-Jørgensen, E., & Hölmich, P. (2011). Preventive effect of eccentric training on acute hamstring injuries in men’s soccer: a cluster-randomized controlled trial. The American journal of sports medicine, 39(11), 2296-2303. doi: 10.1177/0363546511419277.
Sherry, M. A., Best, T. M., Silder, A., Thelen, D. G., & Heiderscheit, B. C. (2011). Hamstring strains: basic science and clinical research applications for preventing the recurrent injury. Strength & Conditioning Journal, 33(3), 56-71.
Sherry, M. A., Johnston, T. S., & Heiderscheit, B. C. (2015). Rehabilitation of acute hamstring strain injuries. Clinics in sports medicine, 34(2), 263-284.
doi: 10.1016/j.csm.2014.12.009.
Sugiura, Y., Sakuma, K., Sakuraba, K., & Sato, Y. (2017). Prevention of hamstring injuries in collegiate sprinters. Orthopaedic journal of sports medicine, 5(1), 2325967116681524. doi: 10.1177/2325967116681524.
Stanton, P., & Purdam, C. (1989). Hamstring injuries in sprinting—the role of eccentric exercise. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 10(9), 343-349. doi: 10.2519/jospt.1989.10.9.343.
על הכותבים:
סמדר פלג, BPT, PhD1, איתן שמי BEd, , MSc1
1המעבדה לביומכניקה, הפקולטה למדעי הספורט והתנועה, המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט (קמפוס וינגייט).
תודה מיוחדת למר טל ראובן סטודנט לתואר ראשון בחינוך גופני במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט (קמפוס וינגייט) ואסיסטנט במעבדה לביומכניקה על נכונותו לעבור את הליך השיקום הארוך והמורכב ועל הסיוע בתיעוד התהליך.
