לפני 40 שנה בדיוק היה הסובייטי האלמוני רודולף פוברניצין לראשון שהכניע את ה-2.40 מטרים בקפיצה לגובה באצטדיון. בשמונה השנים הבאות טיפס שיא העולם עד 2.45 (של הקובני חביאר סוטומאיור) – ולא יסף. בארבעה העשורים נרשם סך של 43 ניתורים ל-2.40 ומעלה בידי 11 קופצים שונים – אולם ב-11 השנים האחרונות עלה הדבר רק שש פעמים, כולן בידי הקטארי מונטז בארשים, ואף זאת רק עד 2018! התוצאה הטובה בעולם מאז ואילך היא 2.37!
מה ההסבר לנתונים אלה, החריגים מול כל מקצוע אחר באתלטיקה העולמית לשני המינים? נכון ששני הגדולים של העשור האחרון, בארשים וג'אן-מרקו טמברי, מזדקנים והולכים, וכמובן שלבדיקות המחמירות לגילוי שימוש בתכשירים אסורים היה אפקט משמעותי על קהילת הקופצים. אך למרות התעלות אמש בטוקיו של המיש קר להישג השנה (2.36), עדיין מוזר העדרה של עתודה איכותית במקצוע יסוד שכזה.
