סוגיית הקצאת השבילים במאוצים זכורה לי היטב עוד מאז שבהיותי מזכ"ל איגוד האתלטיקה לפני יובל שנים, היה המאמן מנחם קורמן זצ"ל פונה אלי שוב ושוב בתלונות על השביל שהוגרל לחניכו מאיר קופלר.
הקצאת שבילים במאוצים היא חובה מאז משחקי סטוקהולם 1912. באצטדיון מודרני בן 8-9 שבילים, המועדף מבחינה פיזיקלית בריצות ל-200-400 מ' הוא החיצוני, כי בו העיקול פחות חד וניתן לפתח בו מהירות גבוהה ביותר. אולם, רוב הרצים אוהבים לראות בפתיחה יריב לפניהם, ולכן מעדיפים שבילים 6 או 7 במסלול בן 8. קרסטן וורהולם, לדוגמה, ירצה תמיד את שביל 7, ואת שיאו העולמי בטוקיו 2021 הציב בשביל 6. שיאו העולמי של וייד ואן-ניקרק הוצב בשביל 8. כמובן שאין כלל בלי יוצאים מהכלל, דוגמת התואר האולימפי הראשון של אנג'לו טיילור, בסידני 2000, שהושג בשביל 1.
העדפה זו הביאה לכך שמאז אליפות העולם 2023, המדורגים הראשונים ב-200 מ' שובצו במקציהם לשבילים 5-7 (במקום 3-5), כאשר ב-400 ו-800 נותרו השיבוצים ל-4-7, וב-100 ל-3-6.
