בחודשים הראשונים אחרי הלידה רצתי עם דפנה טרוסיל קוסטי, מתאמנת לשעבר וחברה בהווה. דפי לענייננו. שתינו עם קטנטנים שנולדו בפער של שלושה שבועות, רצינו לחזור לאיזון. אני זוכרת שאחד הדברים שדיברנו עליהם היה איך החברות למסלול חזרו לאמן עם קטנטנים שבאים איתן לאימון בבקרים-קרים או אפילו חזרו אחרי לידה לפודיום.

הרמתי טלפון לנועה ברקמן, נועה חברה ותיקה, הסתובבה בעולמות הקרב חמש והLaser Run [תעשו גוגל] ורק בשנים האחרונות התמקדה בריצה. למעשה נועה גילתה את עצמה מחדש בריצה ["רק ריצה"] כשהייתה בשנה השניה ללימודים האקדמים. אחד הסיפורים המפליאים שסיפרה על הריצה בהריון היה שרצה את מרתון טבריה בחודש השני להריון. נדהמתי ונשמתי ומיד שאלתי אם ידעה שהיא בהריון. כן ענתה – התייעצתי לגבי הריצה עם רופא הנשים שלי והסכמנו שארוץ שלא לתוצאה. נועה באותם ימים הייתה בכושר לרוץ הרבה מתחת ל-3 שעות במרתון, רצה בחודש השני להריון 3:01 שעות [!]. המשכנו לדבר ואז הגיע סיפור שומט לסת נוסף- אחת הריצות המדהימות שהיו לי, היא מספרת, הייתה תחרות מרוצי שדה. זה היה בחודש רביעי להריון. לא התאפקתי ושאלתי – ולא פחדת? מרוצי שדה נערך בתוואי מאתגר – ריצה בדשא עם עליות וירידות ובכלל ריצה בעצימות גבוהה, בכל זאת. נועה ענתה בתמימות – הנושא הזה לא מלחיץ אותי. לגבי העצימות הוסיפה "הגוף מאפשר מה שהוא יכול. אני בסה"כ הייתי צריכה להקשיב".

השתעשעתי מהשיחה עם נועה, היא רצה במרוצי שדה בחודש רביעי ואני בריצה קלה בפארק בחודש חמישי הצלחתי להסתכסך עם המדרכה, ליפול ולבלות לילה ב'שמירה' בבית חולים מאיר. אבל אל תתבלבלו – נועה כמו רצה מנוסה ומיומנת יודעת לרוץ מהר אך באותה מיומנות יודעת להתאים את הקצב למי שהיא "רצה" איתה. "לכל אחת הגוף מגיב אחרת בהריון ואחריו, כל תינוק שונה ודורש תשומת לב אחרת. מצד אחד אם תנועה זה מה שמשמח אותך אז ברגע שהגוף מאפשר רוצי על זה ומצד שני זה בסדר להרפות ולא להיות בכושר שיא. תעשי מה שעושה אותך אמא שמחה. זה הדבר הכי חשוב."

בחזרה לשיחה עם דפי- עם איזה קשיים התמודדת כשחזרת לרוץ? אני שואלת אותה בדיעבד על התקופה ההיא. דפי מנתה רשימה ארוכה ובתוכה שעות השינה. חוסר שעות שינה גרמו לי לוותר על אימונים המון פעמים. אני נזכרת בכמה וכמה פעמים שנפגשנו בבוקר בגוף עייף, מתרשמות ומעודדות את עצמנו על המפגש. כמה פעמים אמרנו : אם לא הייתי קובעת איתך אין סיכוי שהייתי קמה לרוץ. למרות הקושי דפי הייתה ממוקדת עם החזרה לריצה- כל הזמן דמיינתי שאני חוזרת לרוץ. אחרי שנה מהלידה דפי חזרה למסלול לריצת חצי מרתון משובחת.

אחד הדברים הבולטים אחרי לידה הוא השיקום – ההחלמה הפנימית מתהליך הלידה. בחוויה האישית שלי השינויים ההורמונליים ריככו, הזיזו והעמיסו על האגן כך שבקושי הלכתי חודש לפני וחודש אחרי הלידה. שאלתי את רוני גדיש יהב, מתחרה מפעם וחברה וקולגה היום, על החזרה שלה לפעילות אחרי הלידה. אצל רוני דווקא אחרי הלידה השנייה והשלישית הפיזיותרפיסטית הייתה אבן דרך משמעותית בחזרה לאימונים.

רוני ואני נפגשנו אחרי יותר מעשור על המסלול החולי בווינגייט – תצטרפי אליי לריצה באס"א? שאלתי את רוני. איך את רוצה לרוץ אותו? קל קל קל עניתי משועשעת מאוד. כשסיימנו את המרוץ הראש התחרותי של שתינו ישר חשב על ריצה מהירה יותר בשנה הבאה.

השיחה עם החברות ללא ספק עוררה אצלי תחושה של חיבור לתחביב הישן ממקום חדש. כל שלוש הנשים איתן דיברתי הביעו סולידריות עם נשים אחרי לידה ורצון לחזק ולתת את הרוח הגבית לקחת את הזמן ולצאת כשהרגע המתאים יבוא והוא יבוא הן מבטיחות. אם פעם מקור התנועה עבורי היה לדעת מה ההישג הכי טוב אליו אוכל להגיע, היום מקור התנועה הוא להיות אמא בריאה וחזקה ומודל לבת שלי.

מקורות:

LaVoi, N. M. (Ed.). (2016). Women in Sports Coaching. Routledge.
London, UK: Routledge.